<h1>כל בו הלכ' אבל סימן קי"ד</h1>
<h2>דף קה:</h2>
באבל רבתי פרק ג' הלכה [ה'] אין (מרזיפין) [מוסיפין] מן הכל אבל מוסיפין על העיקר. פירוש אם יש לו מעשים בשביל עצמו מוסיפים עליו מעשי אבותיו.
<h2>דף קלט:</h2>
ועושין כל צרכי המת [אפילו] ביום טוב ראשון כגון רחיצה וטלטול ולשאת אותו עד הקבר. אבל אין חוצבין לו קבר ואין עושין לו ארון ותכריכין אלא על ידי גוים ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני נעשה על ידי ישראל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה.
<h2>דף קנא:</h2>
ועוד כתב הרב מת צריך שיעמץ את עיניו וסימן לדבר ויוסף ישית ידו על עיניך. אחרים אומרים מת ואחרים אומרים לא מת אינו מעמץ עד שיתברר לו ודאי. מת ובבת עיניו פתוחות ורגליו כפופים וידיו חבוקים הרי זה מפרק ומושך ופושט ומעמץ ובלבד שלא ישבר.
<h2>דף קנב.</h2>
מת שאין לו אבלים לנחם באין עשרה בני אדם כשירין כל שבעת ימי אבלות ויושבין במקומו ושאר העם מתקבצין עליהן. ואם לא היו עשרה קבועין בכל יום ויום מתקבצין עשרה משאר העם ויושבין במקומו.
<h2>דף קנב:</h2>
ירושלמי כל המספר אחרי המת כאלו מספר אחרי האבן י"א מפני שאינו יודע. ירושלמי המת יודע ושומע קלוסו כמתוך החלום וכל שאומרים בפניו הוא יודע עד שיסתם הגולל וישוב אל העפר.
